© 2015 by Gili Baruch - Topedu LTD

  • facebook-square

טלפון 03-647-6283
sivan@heznek.org

רחוב קהילת ונציה 10

תל אביב 6940014 
ישראל

הבוגרים שלנו

 
 

עינב יוספי

 אני סטודנטית להנדסת תעשייה וניהול במכללה האקדמית להנדסה בירושלים, " עזריאלי".  גדלתי בישוב חצור הגלילית הנמצא בגליל העליון שבצפון (פריפריה), למדתי בביה"ס יסודי "חוני המעגל" עד כיתה י"ב ושם גם גילתי את תכנית "הזנק" שמאז ועד היום העמותה ממשיכה ללוות אותי ובזכותם הרבה והסיוע שקיבלתי מהם, הגעתי למעמדי היום. אני בת שלישית מבין 5 אחים.  אחותי הגדולה נשואה ואחי הצעיר, חייל. אמא - עקרת בית, אבא – עובד במאפיה בשופרסל. משפחה ממוצעת שלא היה ביכולתה לממן את כל האחים. לאורך כל שנות הלימודים היינו מוכרים ברווחה מתחננים לצאת לטיולים בהבטחה שנשלם. תרמתי לכלכלת המשפחה כשעבדתי "בפוקס" בתור מוכרת.

בתהליך הבחירה למוסד אקדמי, בכל מקום שאליו ניגשתי שהוא קרוב לאזור מגוריי, לא עברתי את דרישות הסף בגלל רמת האנגלית שלי, אבל ככה הגעתי לאן שאני היום עם אופי חזק ורצון עז ללמוד הכל אפשרי. בסיוע של מלגות, תגבורים, שיעורי עזר בבית הספר, יעוץ והכוונה של מרכז פרס לצעירים בישוב, סייעו לי לקבל החלטה שאלמד הנדסה. בעזרת העמותה התקבלתי למכללה על תנאי שאשפר את רמת האנגלית. קיבלתי ליווי צמוד לאורך שנתיים עם שיעורים פרטיים  באנגלית, בזכות זה הצלחתי לעמוד בתנאי. הלימודים אינם קלים והיו במתכונת של בקרים בלבד ככה שלעבוד לא הייתה אופציה, הסתייעתי במלגות שעמותת הזנק תרמה לי והגעתי לפטור ברמת האנגלית וכיום אני נמצאת בשנה האחרונה לתואר ולפני פרויקט גמר המסכם את כל המסע שלי ,זו תהייה ההוכחה להצלחה שלי, שבחורה ממקום כ"כ קטן ולא מפותח עם שום סיוע כלכלי מההורים ובשנים הראשונות גם ללא אפשרות לעבוד, הגעתי למטרה בכוחות עצמי.  המסקנה היא שעם רצון, הצבת יעדים ובמקביל אפשר גם לתרום ולסייע. לסטודנטים מתחילים אני רוצה לומר שכשרוצים הכל אפשרי, צריך את ההכוונה את הליווי וככה לאט לאט להכיר את האנשים הנכונים ואיתם לצמוח ולהתפתח.

כיום אחרי הרבה תלאות ומכשולים בדרך מחכה לסיים את התואר בהצלחה ולהשתלב בתעשייה. אני בטוחה שגם בתהליך זה אסתייע בעמותה.

אני חושבת שכל מי שנמצא בתחילת דרכו כמוני וחושב מה לעשות ואיך יצליח שקודם יעשה את החלטה בינו לבין עצמו זה מאוד חשוב לבוא מגובש, ומכאן השמיים הם הגבול.

מאחלת לכולם בהצלחה בכל החלטה ובכל דרך

 

 

פולה אוברוצקי

"נולדתי בקייב באוקראינה ובגיל שנתיים עלינו כל המשפחה לישראל. במשך 15 שנה התגוררתי בק.מלאכי והמשפחה שלי התעקשה שאני ואחיי נרכוש השכלה טובה. כבר בחטיבה ובתיכון, עמותת הזנק התחברו לחיים שלי, ביקשו ממני לחשוב רחוק, לחשוב גבוה, להוביל! 

אחרי שירות של שלוש וחצי שנים בחיל החינוך והנוער, התחלתי לחשוב על העתיד ומה אני הולכת ללמוד. כבר בתהליך ההרשמה התחברתי שוב להזנק והם עודדו אותי בכל התהליך. לפני שהתחלתי ללמוד היתה לי תקופה לא פשוטה, הורי התגרשו ואבא שלי עזב לרוסיה. התא המשפחתי התפרק והם לא יכלו לעזור לי עם ההוצאות הכרוכות בתואר. מבחינה כלכלית לא הייתי בטוחה שאני בכלל אוכל לצלוח את התואר. הזנק חיזקו אותי והבטיחו לי שהם מאחוריי תומכים ובוטחים בי. 

במהלך כל התואר הזנק ליוו אותי, השקיעו בסדנאות מעוררות השראה ומפגשים מיוחדים למלגאים בתכנית. בקיץ האחרון סיימתי תואר ראשון בניהול ופוליטיקה וממשל ועכשיו המשכתי ברצף לתכנית יוקרתית בשם מנדל, תואר שני במנהיגות חברתית אשר עוסקת בניהול המגזר השלישי. כמו כן, נכנסתי לתפקיד ניהולי בארגון הבינלאומי הלל ובמקביל לתואר השני אני מנהלת את מרכז הלל בבן גוריון. 

אני הכי צעירה בתואר והכי צעירה מבין כל מנהלי הלל ישראל, אני באמת מאמינה שלהזנק היה חלק מאוד משמעותי בפיתוח האישי שלי ובעובדה שאני מתקדמת בצעדים גדולים קדימה. 

החלום שלי הוא לעסוק במה שאני אוהבת בלי שדבר יגביל אותי, הייתי רוצה לראות את עצמי מובילה בתחום החברתי בישראל. החיים שלי עד כה התרכזו בפריפרייה הדרומית ואני מאמינה שאשאר באזור זה על מנת לפעול לשינוי מתוכו. 

הכוח שלי נובע בעיקר מסבתא שלי ניושה. היא הקדישה את כל חייה בי ובאחיי וכמיהתה הגדולה היתה לראות אותנו מסיימים לימודים גבוהים. היא דמות להערצה עבורי, אישה שעברה הרבה מכשולים בחיים ונשארה איתנה. אין מילים לתאר את הערכתי אליה. אני הייתי ממליצה לבוגר הזנק שיזכור תמיד מה "האבנים הגדולות" בחייו. אצלי זו המשפחה שמלווה אותי בכל החלטות חיי והיא "אבן היסוד" עליה אני נשענת ובונה את חיי. הם אמנם רצו שאלמד מדעים מדוייקים והתקשו מאוד להבין את מהות של כל תואר אחר. אז טיפ נוסף הוא באמת ללכת עם מה שאוהבים לעשות, תחשבו איפה אתם רוצים לראות את עצמכם בעוד 5 שנים ותתמידו בנתיב שבחרתם, אני מבטיחה לכם שתפרחו."

סימה נגאוקר

"נולדתי וגדלתי ברמלה. בתיכון למדתי בעל"ה מדעים לוד והשתלבתי בתכנית קדם עתידים ותכניות מצוינות של הזנק לעתיד.

במהלך התואר, נחשפתי לעמותת "הזנק", עמותה המקדמת אינטרסים של אוכלוסיית הפריפריה. במסגרת פעילותי, לקחתי חלק בעבודה של ליווי סטודנטים, גם הם בוגרי תכניות הזנק, בתחילת דרכם אל התואר הראשון ואיתור סטודנטים הנדרשים לסיוע העמותה. בהמשך נפגשתי עם גורמים אשר מלווים את העמותה ומסייעים להמשך פעילותה- וסייעתי בגיוס תורמים נוספים תוך העברת המסר של חשיבות התרומה והסיוע מתוך סיפורי האישי.

הדרך ללימודי רפואה אינה קלה בישראל כלל, תנאי הקבלה קשים מאוד והמקומות מצומצמים ביותר. על הסטודנט להשקיע כבר מימיו הראשון כתלמיד בי"ס תיכון ואף לפני כן. מאחר ומאז ומתמיד ידעתי שליבי נמשך לעולם הרפואה, מצאתי את עצמי נלחמת ומשקיעה בלימודים ללא סוף, לאורך כל שנות לימודיי, נלחמתי להיות מצטיינת בכל תחומי הלימודים. פעמים רבות חבריי לכיתה לקחו מורים פרטיים ושילמו ממיטב כספם כדי לעמוד בדרישות, משהו שאני לא יכולתי להעיז או לבקש מההורים שלי, ולכן מצאתי את עצמי לומדת ומשקיעה הרבה יותר כדי לצמצם את הפערים.

באופן דומה, את מיטב כספי שחסכתי מהצבא או מעבודות מזדמנות, במקום ללכת ולטייל בעולם כמו רב הצעירים בימינו, השקעתי על קורסי הכנה לפסיכומטרי, קורסי הכנה למבחני קבלה של הרפואה, וכמובן לרישום לכלל האוניברסיטאות בארץ שמציעות לימודי רפואה, מדובר בסכומים גבוהים מאוד.

 לימודי הרפואה הינם לימודים ממושכים וארוכים. נאלצתי לעבוד במספר עבודות במקביל ולהפסיד ימי לימודים כדי לעמוד בהוצאות הכבדות. אינני יודעת איך הייתי מסתדרת בלי התמיכה המדהימה של האנשים מהזנק שליוו אותי לאורך הדרך.

החלום הגדול שלי זה להיות רופאה מוצלחת, ולהיות טובה במה שאני עושה. לפרסם מאמרים מהתחום שבו אעסוק, ושתמיד אמשיך לאהוב את מה שבחרתי לעשות.

מה שהכי עזר לי במהלך הלימודים היה העובדה שלא פחדתי להגיד שקשה לי ולא ניסיתי להתמודד עם הדברים לבד. תמיד שיתפתי את הסביבה הקרובה שלי במה שעובר עליי וניסיתי לקבל עצות מאנשים שעברו את זה כבר לפניי ויש להם ניסיון. העזרה המקצועית והעצות שקיבלתי לאורך הדרך ממחלקת האקדמיה של הזנק, נתנו לי את העצות הנכונות בזמן הנכון.

העצה הכי טובה שלי לבוגר הזנק בתחילת הדרך: אל תתמודד לבד, תתייעץ, תשאל, תפנה למישהו שכבר היה שם לפניך, כי תמיד יש מישהו כזה. במהלך הדרך, הזנק תוכל לתת לך את המענה ואת העזרה שכל כך חיפשת. אחרי שמקבלים את העזרה הזו, הכל נראה כל כך קטן וחסר חשיבות."

עדי אליהו

"נולדתי וגדלתי בחצור הגלילית. למדתי בתיכון אמי"ת וכיום אני לקראת סיום לימודי כמהנדסת תכנה. אני הבת השנייה מתוך 4. אחותי הגדולה  נולדה עם פיגור שכלי, ילדה בעלת צרכים מיוחדים, דבר שמאוד הקשה על חיי היום יום של המשפחה, וגרר קשיי הסתגלות לא פשוטים.

לי באופן אישי היה לא קל לקבל זאת, מאוד התביישתי ממה שיגידו ולכן תמיד הייתי צעד מאחורי כולם, לא נוהגת לספר על משפחתי ומה שעובר עלי, ועל כן- הוצמדה לי פסיכולוגית לשיחות אישיות כדי שאשתף את מה שעובר עלי.

עם הזמן למדתי לקבל זאת, ואף הכרתי את חבריה. משם באה ההחלטה להתנדב במסגרות של ילדים עם פיגור ו/או קשיים, הרגשתי צורך להחזיר על כל השנים שבהם התכחשתי.

לאחר סיום לימודי בתיכון, המשכתי ללמוד לתעודת הנדסאית אלקטרוניקה במכללת כינרת בעמק הירדן, דבר שאפשר לי התחלה חדשה,

בצבא שירתתי, בתפקיד ראש צוות לוחמה אלקטרונית, עשיתי שירות משמעותי ובעל סיפוק אישי עצום,

לאחר השחרור מצה"ל נישאתי. רציתי להמשיך ללמוד אך ידעתי שלא אוכל לעמוד בזה. יום אחד פנו אליי מעמותת הזנק, שבתיכון השתלבתי בתכנית מצוינות של העמותה. הם הציעו לי להכנס לתכנית האקדמיה של העמותה, דבר שפתח לי דלת וללא זאת,  לא יודעת אם הייתי לומדת כרגע, לאחר כמה שיחות, החלטתי ללמוד במכללת בראודה הנדסת תכנה.

אני מודה שלא קל לי בכלל, נשברתי לא מעט. אני עשיתי את כל הטעויות האפשריות- לכן אני מספרת אותם לכם שלכם זה לא יקרה!

בכל פעם אני מציבה לעצמי יעדים, היעד הבא שלי הוא להיות מצטיינת!

השאיפה בחיי היא לעבוד בחברה גדולה ויציבה, להקים בית ולגדל משפחה טובה, ולהוות דוגמא לכל הסובבים אותי שניתן להצליח ולא משנה מהיכן הגעת וכמה קשה זה היה!"

בן קבסה, 

"נולדתי בעיר טבריה ב- 1.9.89. למדתי בבית ספר תיכון עמל נופרים בגליל, במגמת מדעי החברה.

במהלך לימודיי בתיכון, השתלבתי בתכנית קדם עתידים ותכניות מצוינות של הזנק לעתיד.

סיימתי בממוצע 100. בנוסף, לקחתי חלק בתכניות חברתיות התנדבותיות.

בתום לימודיי בתיכון קיבלתי תעודת הצטיינות חברתית לימודית ממשרד החינוך בשל הישגיי ותרומתי לחברה.

בצבא שרתתי כפקח-טיסה בבסיס חיל האוויר שדה-דב.

בתום שירותי הצבאי התחלתי ללמוד משפטים, תוך שאני ממשיך להתנדב בפעילויות חברתיות.

כיום אני מתמחה בפרקליטות האזרחית בתל אביב.

אני בן למשפחה חד הורית, ולאמא לקוית שמיעה – 80%.

לאורך כל לימודיי והתנדבותי נדרשתי לשלב בין אלה לעזרה לפרנסת המשפחה.

את הזנק לעתיד פגשתי בעברי כנער, ובשנה הראשונה ללימודיי במכללה. אין לתאר את עזרתם בכל השלבים לקראת הלימודים ובמהלכם. במסגרת התכנית: העמותה סייעה לי לקבל מלגה, וכן נתנה את ההרגשה שיש למי לפנות כשקשה. כמו כן, עברתי סדנאות שתרמו לי בפאן האישי ולקראת העתיד. במסגרת פעילותי החברתית, העברתי סדנאות והרצאות בתחום המשפט.

כשהגעתי לצבא, הבנתי את הפערים בין הפריפריה למרכז. הפערים לא שיחקו לטובתי, הקושי למגיעים מהפריפריה הוא חד משמעית גדול יותר. אך כל דבר אפשרי באמצעות נחישות וכוח רצון. היכולת והידע יכולים לסייע לי להשתלב בכל מקום וגם בצפון כדי לשפר ולשנות. בעתיד, אני שואף לתפקיד שיהיה לו ערך מוסף: ניהול גוף חינוכי או תפקיד בתחום המשפט שיכול לתרום לחברה.

אני בטוח כי הקשר שלי עם הזנק לעתיד לא ינותק - אני מתחבר למטרה שהעמותה שמה לעצמה- צמצום הפערים החברתיים בין הפריפריה למרכז אני מאחל לכל אחד ואחת מכם להיות בוגרי הזנק, זו משפחה חזקה, איכותית, מחבקת ותומכת, שהופכת את חוויית הלימודים לטובה ורגועה הרבה יותר. בלעדיהם, זה לא היה נראה אותו דבר."

 
 

סופי גרוסמן

"למדתי בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי שם השתלבתי בתכנית מצוינות של עמותת הזנק.

סיימתי תואר במדעי בע"ח באוניברסיטה העברית, בפקולטה לחקלאות ברחובות.

משפחתי עלתה לארץ מליטא כאשר הייתי בת שנתיים. הורי נפטרו מסרטן כאשר הייתי במהלך גיל ההתבגרות.

בשל אהבה גדולה לבע"ח החלטתי שאני רוצה להיות וטרינרית,

התחלתי את לימודי תואר הראשון על מנת להמשיך ולהתקבל ללימודי וטרינריה בפקולטה לחקלאות.

נוכחתי לדעת שהדבר לא קל ולא מתאים לכל אחד, במיוחד לא למישהו עם מצב סוציו-אקונומי נמוך כמו שלי.

במהלך התואר הייתי צריכה להתמודד עם עבודה, בעיות אישיות ושילוב של לימודים אינטנסיבים.

כאשר עמותת הזנק נכנסה לתמונה, זו היתה סוג של אנחת רווחה. כמובן שלא יכלתי להפסיק לעבוד, הייתי חייבת להמשיך לדאוג לעצמי, אך המצב הכלכלי לא הווה גורם כה מטריד במציאות היום-יומית כפי שהיה קודם. יכלתי להוריד הילוך מהמירוץ שנכנסתי אליו. ידעתי שיש למי לפנות, שאני לא לבד ויש גב מאחוריי שיכול לתמוך ולעזור לי גם ביצירת קשרים שיועילו לי בעתיד.

אני חושבת שהדבר שעוזר לי להמשיך לנוע הלאה ולצבור כוחות גם אחרי מפולות וקשיים, זו אופטימות ונחישות. לדעתי, בוגר הזנק בתחילת דרכו שיש בו רצון להצליח ולהשיג משהו משמעותי בחייו, חייב להיות אופטימי, לדעת לאסוף את עצמו גם אחרי שהכל נראה שחור ובלתי אפשרי. להפוך את הקשיים לאבני דרך שיועילו לעיצוב האישיות והייחודיות שלו.

היתה לי את הזכות לקחת חלק בסיירת הלילה של עמותת עלם. למדתי המון, פגשתי חבר'ה נהדרים בגילי וזה גרם לי להאמין בערבות הדדית וביכולת של האדם לעשות שינויים בחברה, רק בעצם היותו אוזן קשבת. זו היתה חוויה בלתי נשכחת שאקח אותה איתי במשך כל חיי."

מיטל קליקה 

"אני בת לעולים חדשים ממולדובה, גרושים מאז שאני בת 6.

במהלך שנות לימודי בתיכון קיבלתי מ"הזנק" שיעורי תגבור

לתלמידים מצטיינים בימי שישי, הרצאות באוניברסיטה, סמינרים, מחנות קיץ ועוד.

זכיתי להתקבל לתכנית המצוינות של עמותת הזנק כבר בכיתה ט',

בשנה הראשונה שנפתחה התוכנית בבית הספר התיכון בו למדתי "כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי".

בנוסף, כבר בכיתה ט', נתנו לי במה, כשהתחלתי להופיע באירועי הזנק ברחבי הארץ.

במהלך לימודי בשנה הראשונה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים,

פנו אלי מתוכנית המלגאים והאמת שעבורי היה זה לעזר רב. בשנה השניה ללימודי עברתי לגור בירושלים בשכירות, דבר לא פשוט בפנה עצמו, בטח לא לסטודנט. המלגה של הזנק עזרה לי לקחת אויר ולעבור את השנה הזאת, והשנים הבאות עד לסיום התואר, בשלום.

כיום אני זמרת יוצרת ומורה לפיתוח קול. החלום שלי הוא להמשיך ליצור, להקליט אלבום בכורה (ואלבומים נוספים בהמשך) לקבל הכרה של ממש (ולהתפרנס בכבוד) בזכות האומנות שלי.

מה שמחזק אותי הוא לדעת שאנחנו חיים בעידן שבו האפשרויות הן בלתי מוגבלות. מותר לחלום ולהעיז וללכת רחוק וליפול ולקום ולהמשיך הלאה. ועוד פעם מההתחלה. רק לא לוותר ולא לתת לקול הפנימי הביקורתי להכשיל אותנו ולהוריד לנו את הביטחון.

הצלחה מבחינתי היא התחושה שלא וויתרתי לעצמי, שהחזקתי מעמד למרות הקשיים, האמונה הבלתי נדלית הזאת, שהכל בסדר, הכל תלוי בי והקוסמוס לטובתינו"

 

שלומי לוי

"יש לי שני הורים וארבע אחיות שאני הצעיר מביניהן. הייתי חלק מתכנית "הזנק" מכיתה ט', בבית ספר רמז.

עם תום השירות הצבאי, "הזנק" פנו אלי לשאול מה קורה איתי מבחינת לימודים

אקדמיים ומאז דרכנו הצטלבו, כבר חמש שנים.

היום לקראת סיום התואר השני וממשיך לקבל ליווי מעמותת הזנק ומנסה לתרום את חלקי.

לקראת דרכי האקדמית חוויתי קשיים מבחינת הנגישות, המידע והאופן בו אני אוכל ללמוד באקדמיה.

הורי הם ללא השכלה אקדמית והתקשו להכווין אותי לכיוונים אלה.

לאחר התלבטויות עם הורי ומחשבה, בחרתי ללכת לתחום הפסיכולוגיה. תחום זה רצוף קשיים בעקבות הדרישות המשמעותיות שיש על מנת להתקבל לתואר שני. בתור תלמיד הייתי מצטיין חברתי בבית הספר אבל מבחינה לימודית התקשיתי ללמוד, לא הייתי מכין שיעורי בית ולא לומד למבחנים, הייתי תלמיד ממוצע מבחינת ציונים. בשלבים בוגרים בחיי הבנתי כי התמודדתי עם קשיים באסטרטגיות למידה שאותם לא הצלחתי לפתח בגיל צעיר יותר. עובדה זו הקשתה עלי בלימודים והקשתה על אמונתי כי אצליח להגיע לדרישות הגבוהות אותן מציבים באקדמיה על מנת להצליח לעסוק במקצוע שבחרתי. כמו כן, הדרך לאקדמיה הייתה סלולה בקשיים כלכליים מבחינת פסיכומטרי, שכר לימוד, יכולת השתכרות תוך כדי התואר וכו'. 

העמותה היוותה גורם משמעותי להתייעצויות, תמיכה והדרכה לאורך הדרך.

לשאלה מה ארצה שכבוגר הזנק בתחילת דרכו ייקח, זה את התפיסה כי בדרך להצלחה יש גם כשלונות, שהם לא עדות לאופי שלנו אלא עדות לדרך להצלחה. לקבל אותם ולא להימנע מהם ובכך להימנע מהניסיון להצליח לפי המדדים שלנו. כמו כן, לאפשר לאחרים לתמוך בנו ולעזור לנו, גם אם החוויות המוקדמות שלנו מקשות עלינו לקבל עזרה או תמיכה. 

מבחינתי הצלחה היא תחושה סובייקטיבית ועלינו לקבל אותה, הצלחה כמצב היא פיקציה. יש הרבה הצלחות קטנות לאורך הדרך שצריכים לאפשר לעמינו לחוות אותן. לחוות כישלון בלי להישבר זה הצלחה."

 

 
 

מיטל קליקה בוגרת האקדמיה למוסיקה בהופעה עם    הפילהרמונית באר שבע (בוגרת הזנק לאקדמיה)

לימור טובול

"אנחנו שישה אחים ואחי הבכור נפטר לפני כ-7 שנים לאחר מחלה של שיתוק מוחין, אבי נכה ואמי עובדת במרכז יום לקשיש בחצי משרה. לפני 4 חודשים התחתנתי ועברנו להתגורר בבת ים.

כיום אני מסיימת את לימודי לתואר ראשון בחינוך גופני בסמינר הקיבוצים.

כנערה הייתי פעילה ומעורבת בחברה, ובתקופת התיכון לקחתי חלק במועצה העירונית כיושבת ראש פרויקטים ומתוקף התפקיד ארגנתי פעיליות לנוער לוד בקיץ ובמהלך השנה. בנוסף התנדבתי במד''א לאחר שעברתי קורס 60.

תהליך הכניסה לעולם האקדמיה היה קשה. החלטתי שאני לא מוותרת על אף כל הקושי, והתחלתי את לימודיי לתואר ראשון בחינוך בלתי פורמאלי ב"מרכז ללימודים אקדמיים" אור יהודה. לאחר שנה שבה עבדתי קשה, עמותת הזנק עזרה לי ושכנעה אותי לנסות ולהתקבל לשנה הבאה בסמינר הקיבוצים. בהתחלה קצת חששתי, אבל ההצלחה עמדה בראש מעיני והעמותה לצידי ולא וויתרנו וברוך ה' הצלחנו.

החלום שלי הוא להיות מנהלת ביה''ס.

לי מאוד עזרה התמיכה מעמותת "הזנק לעתיד" (ובייחוד לאיתי) שהיא מצויינת ודוחפת קדימה ומאמינה בך. וכמו כן צריך את הרצון המוטיבציה והרבה כוח כי הדרך לא סלולה לפעמים כמו שאנחנו מדמיינים וכאשר באים ממקום של עשייה ומלחמה כל דבר שבדרך אפשר לעבור.

אני חושבת שכיום עם כל המודרניזציה עלינו ללמוד ולשאוף ולנסות תמיד ללמוד ולהסתקרן. האקדמיה היא קרש קפיצה שמכאן והלאה אפשר להיחשף ולקבל ידע וידע שווה כוח. אני מאחלת לכל תלמיד, נער, בחור או בחורה שמתלבטים שלא יוותרו לעצמם ויתחילו לעבוד."

דניאל אהרונוב

"הייתי רוצה לספר לכם קצת על מסלול הלימודי שלי, אך כדי שתבינו את התהליך שעברתי אספר לכם קצת על עצמי.

הלימודים לא היו אצלי אף פעם במקום הראשון, לא אהבתי לשבת וללמוד ואף פעם לא עניינו אותי מבחנים וציונים. 

בכיתה י' התקבלתי למגמת מערכות פיקוד הספק ובקרה בכפר הנוער עתיד ע"ש יוענה ז'בוטינסקי, מגמה שעמותת הזנק לעתיד בתכנית הזנק לתעשייה תומכת בה. בתחילת הדרך לא היו לי ציפיות מהמגמה ולא הייתה לי בכלל מוטיבציה ללמידה.

כשהגעתי לכיתה, קיבלה אותי המחנכת שלי בזרועות פתוחות. זכיתי להיות תלמיד של מורה אחת, שעבורי, היא הסיטה את נתיב האור ממסלולו. מורה שידעה להראות ולא מורה שנתנה הוראות. מורה שליוותה אותי מכיתה י' עד כיתה יד'.

במהלךהלימודים התהפך הגלגל: מכיוון שהמגמה עובדת עם עמותת הזנק למדנו את כל השיעורים בקבוצות קטנות, קיבלנו המון שיעורי עזר, יצאנו לפעילויות גיבוש מגוונות. ביקרנו והתחברנו עם עובדי מפעל קוקה קולה. הכי חשוב זה שאף פעם לא התייאשו ממני ולבסוף זה השתלם לי.

בסוף התהליך סיימתי עם תעודת בגרות מלאה וגם כיתות יג' יד' שהעניקו לי תעודת הנדסאי חשמל. בנוסף, הצלחתי בפסיכומטרי והתקבלתי ללימודי הנדסת חשמל.

כיום, אני נמצא רגע לפני הגיוס לצה"ל. אני מעוניין לעשות שירות משמעותי שתורם למדינה ותורם לי.

ללא התמיכה של הזנק לעתיד וללא התמיכה של בית הספר, אני בטוח שלא הייתי מגיע להישגים שהגעתי אליהם ולכן ברצוני להודות לכולכם!"

 

 

אלכס גוריונוב

"הייתי רוצה לספר לכם קצת על מסלול חיי: אני בן יחיד שעלה לארץ בגיל עשר. בהתחלה אני ומשפחתי גרנו בראשון לציון ואחר כך עברנו לגור ברמלה. בכיתה ז' התחלתי ללמוד בכפר הנוער עתיד ע"ש יוענה ז'בוטינסקי. לא אהבתי ללמוד. הייתי מבלה יותר עם החברים בחוץ מאשר על ספסל הלימודים.

בכיתה י' התקבלתי למגמת מערכות פיקוד הספק ובקרה שנתמכת על ידי עמותת הזנק בתכנית הזנק לתעשייה. לא ידעתי למה לצפות, אבל מהר מאוד גיליתי שהגעתי למקום הנכון. המחנכת שלי קיבלה אותי בזרועות פתוחות. התמזל מזלי שמורה כזאת חינכה אותי חמש שנים רצופות, ואפשרה לי לחוש תחושות הצלחה. בהתחלה הצלחתי בקטן ולאחר זמן לא רב הצלחתי להגיע לפסגה שהצבתי לעצמי.

סיימתי עם תעודת בגרות מלאה. תעודה שאני מאוד גאה בה וכן התקבלתי וסיימתי כיתה יג' יד'. הוענקה לי תעודת הנדסאי חשמל. במקביל, למדתי לפסיכומטרי והתקבלתי ללימודי הנדסת חשמל.

המגמה מערכות הספק פיקוד ובקרה מלווה על ידי עמותת הזנק, בתכנית הזנק לתעשייה. אנחנו ככיתה קיבלנו המון שיעורי עזר, יצאנו לפעילויות גיבוש מגוונות, מסלולים אתגריים, ביקורים באתרים בארץ ועוד. ביקרנו בחברת קוקה קולה והתחברנו לעובדיה. אף פעם לא התייאשו ממני ולבסוף זה השתלם לי.

כיום, התגייסתי לצה"ל. אני מסיים קורס מאוד מעניין בצבא ומחכה להיות קצין בצבא הגנה לישראל. אני רואה תמונה יותר יפה של העתיד שלי. השמיים הם לא הגבול.

ללא התמיכה של הזנק לעתיד וללא התמיכה של בית הספר, אני יודע שלא הייתי מצליח להגיע למקומות שהגעתי אליהם.

ברצוני להודות לכולכם!"

רחל ספוז'ניקוב

"כיום גרה ביבנה ולומדת באוניברסיטה העברית בפקולטה לחקלאות ברחובות. השנה תשע"ו, התחלתי את שנתי השלישית (והאחרונה) בחוג ביוכימיה ומדעי המזון. זוהי גם השנה השלישית בה אני מקבלת מלגה מעמותת הזנק לעתיד, והשתתפתי כבר בכמה פרוייקטים וביניהם עזרה לתלמידי י'-יב' בבית הספר אורט רמלה בשנה האחרונה.

במשך שלוש שנות לימודיי אני מקבלת מלגת הצטיינות מהעמותה. זהו כבוד גדול שנבחרתי, ובאחריותי לשמור על רף גבוה ולהשקיע בלימודיי.

אמי, מינה, זיכרונה לברכה נפטרה לפני כשנתיים ממחלת הסרטן. אמי חלתה בסרטן בבלוטת הרוק הממוקמת קרוב למוח. המשפחה, החברים והחברה בה עבדה (תדהר בע"מ ברעננה), כולנו ניסינו ככל שביכולתנו לעזור ולנצח את המחלה הארורה.

אחת הסיבות שאני מתעניינת כל כך בלימודי הביוכימיה היא מתוך עניין עוד מתקופת לימודי בתיכון וגם כתוצאה מפטירתה של אמי ממחלת הסרטן. אני מקדישה את לימודי לכך שלבסוף אוכל לעבוד במחקר או בעולם המדע, על מנת לעזור לאנשים המתמודדים עם מחלת הסרטן ומציאת פתרון או תרופה למחלה זו.

כדי להגשים את החלום, היה עליי לעבוד קשה במהלך שנות לימודי עד כה. הייתי צריכה לתמרן תחת לחץ של זמן ולבצע מטלות, עבודות ומבחנים. קשיים אלו יכלו להוות מכשול, אך בזכות המשפחה התומכת, חבריי מהלימודים, מהאגודה התומכת בפקולטה וקורסי העזר השונים שארגנה עמותת הזנק, המכשול הפך לקטן יותר ויותר.

אם אוכל להמליץ משהו לבוגר הזנק בתחילת דרכו, כדי למצוא את הכוח או המשאב האישי שצריך להסתמך עליו, אני ממליצה על האמונה ביכולת להצליח, בראש ובראשונה. בנוסף, הכוח האישי שלי נשען מהאהבה, אהבה שקיבלתי ממשפחתי ומחבריי, והאהבה לזולת שמצאה ביטוי במסגרת עמותת הזנק לעתיד, אהבה שמחזירה אהבה..

אני מאחלת בהצלחה לכל בוגרי תוכנית הזנק ושכל חלומותיהם יתגשמו!"

 
 

מעיין גואטה

"למדתי באורט שדרות, והתקבלתי לתכנית הזנק בכיתה י'.

אני לקראת סיום התואר הראשון במדעי המחשב.

עוד לפני תחילת התואר התמודדתי עם קושי כלכלי.

ידעתי שהתואר שאליו ניגשתי, מאד אינטנסיבי ולכן גם ידעתי שלא יהיה לי מספיק זמן לעבוד ולהרוויח.

העומס הלימודי, מבחנים וריבוי מטלות להגשה כל שבוע הביא לכך שהפסקתי לעבוד.

הליווי והעזרה של הזנק אפשרו לי להתרכז בלימודים.

המטרה שלשמה הלכתי ללמוד תואר במדעי המחשב, היא לפתח תוכנות מעניינות ומאתגרות. החלום שלי הוא שאתקבל לעבודה מספקת מבחינה זו ואתקדם עד כדי להיות מנהלת וכמובן להמשיך לתואר שני... אני מרגישה שהשמים הם הגבול וצריך רק לחלום ;))

 

אופטימיות והתמדה הם דבר מאוד חשוב מבחינתי להצלחת תואר, עמדו בפני הרבה קשיים, החוכמה היא לא להרים ידיים, זה לא מה שיקדם אותנו בחיים.... להאמין שאנחנו כן מסוגלים לצלוח את הקושי הניצב מולנו ותמיד להאמין שיש אנשים טובים בדרך שיעזרו לך. כאלה היו האנשים מעמותת הזנק. הם עזרו לי להבין שצריך להציב מטרה וצריך לעבוד כדי להגיע אליה. אני מאמינה שגם צריך לעשות חיל בדבר אליו רצית להגיע, שגרם לשינוי מהותי בך ויש מצב גם לסובבים אותך.

הצלחה שלי זה יהיה לא רק להתקבל למעגל העבודה בהייטק אלא להיות מאוד מעורבת במקום שבו אהיה שיסמכו עלי, או להיות באיזה סטרטאפ שיפרוץ דרך.... לא עוד סתם עובד מן המניין, יש הרבה עובדים טובים אני רוצה להיות מצטיינת!"

 

    ניב

"שלום חברי הזנק היקרים!
שמי ניב, נולדתי, גדלתי והתחנכתי בעיר טבריה. למדתי בביה"ס היסודי "רעות" ובביה"ס תיכון
בחטיבת הביניים "עמל נופרים בגליל". עוד משחר נעוריי היה לי חשוב לשאוף גבוה, להיות פעיל
חברתית ולתרום לקהילה, רצון אשר הוביל אותי להיות פעיל בתוכניות חברתיות כגון- "מנהיגות
צעירה", הנוער העובד והלומד ו-"אחריי".
טרם גיוסי לצבא, לקחתי חלק בתוכנית "אחריי" אשר נועדה להכין פיזית ומנטלית מלש"בים
לקראת הגיוס במטרה לתרום ולהשפיע בשירותי הצבאי ככל האפשר.

התגייסתי לצה"ל ושירתי 6
שנים בתפקידים מגוונים ומרתקים בחי"ר ואמ"ן, השתחררתי בדרגת סרן וכיום אני משרת
במילואים בדרגת רס"ן ביחידה מיוחדת באמ"ן.
בסיום שירותי הצבאי והטיול אחרי צבא, הכנתי את הקרקע לקראת הלימודים הגבוהים. היה לי
ברור שאלמד באוניברסיטה אך לא ידעתי מה אלמד. נרשמתי למכינה הקדם אקדמית
באוניברסיטה העברית בירושלים ובסיומה החלטתי ללמוד משפטים וחשבונאות באוניברסיטה.
התחלתי את לימודי האקדמאים בשנת 2010 בתוכנית המשולבת משפטים וחשבונאות
באוניברסיטה העברית בירושלים, במרוצות שנים אלו עבדתי כסטודנט במחלקה הכלכלית ברשות
המיסים- מקום שהתגבשתי ובחרתי להתמקצע בדיני המיסים בזיקה הן המשפטית והן
החשבונאית. לקראת סוף השנה השלישית בלימודי באוניברסיטה התחלתי ללמוד במקביל לתואר
הראשון תואר שני במשפטים עם התמחות במשפט מסחרי.
את הזנק פגשתי בין שנה א' לשנה ב' ללימודי האקדמאים כתוכנית המסייעת לסטודנטים בוגרי
הפריפריה להגשים את חזונם וחלומם. בראש ובראשונה הזנק סייעו לי לקבל מלגה משמעותית
לאורך התואר הראשון והשני, מלגה אשר אפשרה לי להתרכז ולהצליח בלימודי האקדמאים. מעבר
לכך, התוכנית מהווה אוזן קשבת ותומכת בכל אתגר וקושי העומדים בדרכינו במרוצות שנים אלו.
איתי נציג התוכנית שמר עמי על קשר רציף לאורך הדרך, הביע התעניינות בדרך ובהישגי האקדמיים
ורצון לסייע בכל עת ועת ולרבות הצעות השתלבות בשוק העבודה בהתאם לתחום השכלתי.
עם סיום התואר המשולב ולאחר בחינות מועצת רואי החשבון התמחיתי במחלקה המשפטית
ברשות המיסים מס הכנסה ומיסוי מקרקעין ובסיומם נבחנתי והוסמכתי כעורך דין בלשכת עורכי
הדין בישראל. בימים אלו התחלתי את התמחותי בראיית חשבון וכעת אני בסמסטר האחרון של
התואר השני במשפטים.
שאפתנות, נחישות, כוח רצון ואמונה בדרכי היוו עבורי ערכים שלא הייתי מוכן להתפשר עליהם.
החיים בפריפריה והפערים הכלכליים, החינוכיים וההשכלתיים לא תמיד מאפשרים להגשים את
חלומותינו ולממש את הפוטנציאל העצום הגלום בנו, אך יחד עם זאת כוח רצון, נחישות ואמונה
בעצמנו ובדרכינו יכולים להתגבר על כל קושי... ולהתגבר על כל מכשול העומד בדרך ויש לא מעט
כאלו.
בנימה זו אאחל לכולכם דרך צלחה, אל תפסיקו לחלום וזכרו שבאמצעות כוח רצון, אמונה ונחישות
גם השמים אינם הגבול עבורכם, עופו למרחקים! וזכרו "טיפה חוצבת בסלע לא בחוזק אלא בכוח
ההתמדה".